מקור זבחים ל״ב
1 וְכוּלָּן שֶׁקִּיבְּלוּ אֶת הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ – אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ, יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל.
2 קִיבֵּל הַכָּשֵׁר וְנָתַן לַפָּסוּל – יַחְזִיר לַכָּשֵׁר. קִיבֵּל בִּימִינוֹ וְנָתַן לִשְׂמֹאלוֹ – יַחְזִיר לִימִינוֹ. קִיבֵּל בִּכְלִי קֹדֶשׁ וְנָתַן לִכְלִי חוֹל – יַחְזִיר לִכְלֵי קֹדֶשׁ. נִשְׁפַּךְ מִן הַכְּלִי עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ – כָּשֵׁר.
3 נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ; שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד; נָתַן אֶת הַנִּיתָּנִין לְמַטָּה – לְמַעְלָן; וְאֶת הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָן – לְמַטָּה; וְאֶת הַנִּיתָּנִין בִּפְנִים – בַּחוּץ; וְאֶת הַנִּיתָּנִין בַּחוּץ – בִּפְנִים; אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ – יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל.
4 גְּמָ׳ ״שָׁחֲטוּ״ – דִּיעֲבַד אִין, לְכַתְּחִלָּה לָא.
5 וּרְמִינְהוּ: ״וְשָׁחַט״ – שְׁחִיטָה בְּזָר כְּשֵׁרָה, שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בְּזָרִים וּבְנָשִׁים וּבַעֲבָדִים וּבִטְמֵאִים. וַאֲפִילּוּ בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בַּכֹּהֲנִים?
6 אָמַרְתָּ: וְכִי מֵאַיִן בָּאתָה – מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכׇל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ״;
7 יָכוֹל אַף בִּשְׁחִיטָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה׳ וְהִקְרִיבוּ וְגוֹ׳״ – מִקַּבָּלָה וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהוּנָּה; לִימֵּד עַל הַשְּׁחִיטָה שֶׁכְּשֵׁרָה בְּכׇל אָדָם.
8 הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ לְכַתְּחִילָּה נָמֵי; וּמִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנָא טְמֵאִים – דִּלְכַתְּחִילָּה לָא, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִגְּעוּ בַּבָּשָׂר; תְּנָא: ״שֶׁשָּׁחֲטוּ״.
9 וְטָמֵא דִּיעֲבַד שַׁפִּיר דָּמֵי?! וּרְמִינְהוּ: ״וְסָמַךְ... וְשָׁחַט״ – מָה סְמִיכָה בִּטְהוֹרִים, אַף שְׁחִיטָה בִּטְהוֹרִים! מִדְּרַבָּנַן.
10 מַאי שְׁנָא סְמִיכָה, דִּכְתִיב: ״לִפְנֵי ה׳״; שְׁחִיטָה נָמֵי, הָכְתִיב: ״לִפְנֵי ה׳״! אֶפְשָׁר דְּעָבֵיד סַכִּין אֲרוּכָּה וְשָׁחֵיט.
11 סְמִיכָה נָמֵי – אֶפְשָׁר דִּמְעַיֵּיל יְדֵיהּ וְסָמֵיךְ. קָסָבַר בִּיאָה בְּמִקְצָת שְׁמָהּ בִּיאָה.
12 רַב חִסְדָּא מַתְנִי אִיפְּכָא: ״וְסָמַךְ... וְשָׁחַט״ – מָה שְׁחִיטָה בִּטְהוֹרִין, אַף סְמִיכָה בִּטְהוֹרִין. מַאי שְׁנָא שְׁחִיטָה? דִּכְתִיב: ״לִפְנֵי ה׳״,
13 סְמִיכָה נָמֵי כְּתִיב: ״לִפְנֵי ה׳״! אֶפְשָׁר דִּמְעַיֵּיל יְדֵיהּ וְסָמֵיךְ. שְׁחִיטָה נָמֵי אֶפְשָׁר דְּעָבֵיד סַכִּין אֲרוּכָּה וְשָׁחֵיט!
14 הָא מַנִּי – שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי הִיא. דְּתַנְיָא: ״וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה׳״ – וְלֹא הַשּׁוֹחֵט לִפְנֵי ה׳. שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁיִּהְיוּ יָדָיו שֶׁל שׁוֹחֵט לִפְנִים מִן הַנִּשְׁחָט? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה׳״ – שׁוֹחֵט אֶת בֶּן הַבָּקָר יְהֵא לִפְנֵי ה׳.
15 אָמַר עוּלָּא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: טָמֵא שֶׁהִכְנִיס יָדוֹ לִפְנִים – לוֹקֶה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּכׇל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְגוֹ׳״ – מַקִּישׁ בִּיאָה לִנְגִיעָה; מָה נְגִיעָה בְּמִקְצָת שְׁמָהּ נְגִיעָה, אַף בִּיאָה בְּמִקְצָת שְׁמָהּ בִּיאָה.
16 אֵיתִיבֵיהּ רַב הוֹשַׁעְיָא לְעוּלָּא: מְצוֹרָע שֶׁחָל שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, וְרָאָה קֶרִי בּוֹ בַּיּוֹם, וְטָבַל –
17 אָמְרוּ חֲכָמִים: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין טְבוּל יוֹם אַחֵר נִכְנָס, זֶה נִכְנָס; מוּטָב יָבוֹא עֲשֵׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת, וְיִדְחֶה עֲשֵׂה שֶׁאֵין בּוֹ כָּרֵת.
18 וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: דְּבַר תּוֹרָה – אֲפִילּוּ עֲשֵׂה אֵין בּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעֲמֹד יְהוֹשָׁפָט בִּקְהַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּבֵית ה׳ לִפְנֵי הֶחָצֵר הַחֲדָשָׁה״ – מַאי ״חָצֵר הַחֲדָשָׁה״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁחִידְּשׁוּ בָּהּ דְּבָרִים הַרְבֵּה, וְאָמְרוּ: טְבוּל יוֹם אַל יִכָּנֵס לְמַחֲנֵה לְוִיָּה.
19 וְאִי אָמְרַתְּ בִּיאָה בְּמִקְצָת שְׁמָהּ בִּיאָה, הֵיכִי מְעַיֵּיל יְדֵיהּ בִּבְהוֹנוֹת? אִידֵּי וְאִידֵּי עֲשֵׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת הוּא!
20 אֲמַר לֵיהּ: מִטּוּנָךְ – שָׁאנֵי מְצוֹרָע, הוֹאִיל וְהוּתַּר לְצָרַעְתּוֹ הוּתַּר לְקִירְיוֹ.
21 אָמַר רַב יוֹסֵף, קָסָבַר עוּלָּא: רוּבָּן זָבִים וְנַעֲשׂוּ טְמֵאֵי מֵתִים; הוֹאִיל וְהוּתְּרוּ לְטוּמְאָתָן – הוּתְּרוּ לְזִיבָתָן.
22 אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי דָּמֵי?! טוּמְאָה אִישְׁתְּרַאי, זִיבָה לָא אִישְׁתְּרַאי!
23 אֲמַר לֵיהּ, דִּלְמָא הָכִי קָאָמַר מָר: רוּבָּן טְמֵאֵי מֵתִים וְנַעֲשׂוּ זָבִים; הוֹאִיל וְהוּתְּרוּ לְטוּמְאָתָן – הוּתְּרוּ לְזִיבָתָן? אֲמַר לֵיהּ: אִין.
24 וְאַכַּתִּי לָא דָּמֵי; מְצוֹרָע – הֶיתֵּירָא הוּא, הוֹאִיל וְאִישְׁתְּרִי אִישְׁתְּרִי. טוּמְאָה – דְּחוּיָה הִיא, לְהָא אִידְּחַאי לְהָא לָא אִידְּחַאי!
25 אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אַדְּרַבָּה, אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא! מְצוֹרָע – הֶיתֵּירָא הוּא, לְהָא אִישְׁתְּרַאי וּלְהָא לָא אִישְׁתְּרַאי; טוּמְאָה – דְּחוּיָה הוּא, מָה לִי חַד דִּחוּיָא מָה לִי שְׁתֵּי דְּחִיּוֹת?
פירוש רש"ש על זבחים ל״ב
1 במשנה נתנו ע"ג הכבש. בתוי"ט כיון דהבעלים נתכפרו כדתנן ברפ"ב. ל"ד. דבמשנה איתא סתם פסול. אלא דשמואל הוא דאמרה שם בגמרא והביאו הרע"ב שם:
2 רש"י ד"ה אם יש דה"נ. דכתיב המקריב כו' בראוי להקרבה כו'. לעיל כח ב. וכט מפקינן ליה לדרשה אחרינא. ודרשה זו ל"מ כעת:
3 תד"ה ובטמאים. והיו זקוקין להוציאה אף חוץ לחיל והר הבית. כצ"ל:
4 בא"ד וא"ת וכיון דטבו"י מותר בשאר מקומות. כצ"ל:
5 גמרא אר"י קסבר עולא רובן זבים ונעשו ט"מ כו' א"ל אביי מי דמי כו' דלמא ה"ק מר כו'. לכאורה אכתי קשה מי דמי. התם חזינן דמחו"כ אסור בעזרה רק משום מצות מתן בהונות שרי ליה רחמנא. שפיר אמרינן דגם אם ניתוסף עליו איסורא דטבו"י נמי שרי משום מתן בהונות. דהא לא מצינו דטבו"י לבד יאסר משום מצוה זו אבל זבים דבהדיא אסר רחמנא עלייהו למיעבד פיסחא. וכי משום דאיתוסף עלייהו עוד איסור טומאה יהיו מותרים. וי"ל משום דע"כ מוכח דלא מטע"ז שרי דא"כ אפי' ראה קרי בלילה נמי. אלא ע"כ משום הואיל הוא:
6 רש"י ד"ה שחל שמיני. שער נקנור שלא נתקדש. כצ"ל: